ועד בית בבניין בן שלוש קומות מקבל את אותה שיחה כל בוקר. דיירת מהקומה העליונה פותחת את הברז, מקבלת שנייה של מים חמים, אחריה שאגה של אוויר, אחריה מים קרים, ואז שוב חמים לרגע. הצינור משתעל. יש מי שמאשים את הדוד המרכזי, יש מי שבטוח שהקולטים על הגג נגמרו, ויש מי שמצביע על משאבת סחרור לבניין משותף שהותקנה בשנה שעברה. בפועל, ברוב המקרים האשם הוא כיס אוויר שנתפס בקו הסחרור. הוא לא יעלם מעצמו, והוא כן פתיר.
אוויר בקו הסחרור הוא אחת התקלות המתסכלות בבניין משותף, כי היא מתחזה לחצי תריסר תקלות אחרות. דייר אחד סובל וחמישה לא, המים חמים בערב ולא בבוקר, המשאבה עובדת אבל שום דבר לא זורם. הדיירים מתחילים להתווכח מי אשם והוועד נשאר באמצע. כמומחי מערכות מים סולאריות לבניינים משותפים אנחנו נכנסים בדיוק לרגע הזה, וכמעט תמיד מגלים שהתמונה פשוטה יותר ממה שנראה מהחדר מדרגות. במדריך הזה תקבלו את כל התהליך: איך אוויר נכנס למערכת, איך מזהים אותו בוודאות, איך משחררים אותו בסדר הנכון, ומה מונע ממנו לחזור בעוד חודשיים.
מה באמת קורה כשהמים החמים מגיעים בקפיצות
מערכת מים חמים מרכזית בבניין משותף עובדת כמו לופ סגור. המים מתחממים בקולטים או בדוד המרכזי, יוצאים לקו הראשי, מטפסים בשכבה אנכית לקומות, מגיעים לדירות, ומה שלא נצרך חוזר דרך קו החזרה בחזרה לדוד. משאבת הסחרור היא מה שמזיז את המים בלופ הזה כשאף ברז לא פתוח, וזאת הסיבה שהמים חמים כמעט מיד ולא רק אחרי חצי דקה של המתנה.
מים ואוויר לא מתנהגים אותו דבר בצינור. מים דחוסים כמעט לחלוטין, אוויר נדחס בקלות. כשכיס אוויר נתפס בנקודה גבוהה בצנרת, הוא מתפקד כמו קפיץ. המשאבה דוחפת, האוויר נדחס ומתרחב, והזרימה מאבדת רצף. במקום עמוד מים אחיד שנע במהירות קבועה אתם מקבלים דחיפות. בברז זה מתורגם בדיוק לתחושה שהדיירים מתארים: מים חמים, אוויר, קרים, שוב חמים.
יש עוד אפקט שפחות מדברים עליו. אוויר הוא מבודד מעולה, ולכן כיס אוויר בקו הסחרור הוא גם חסימה תרמית. החום מהדוד לא מצליח לעבור את המקטע הזה, והמים שמעליו מתקררים גם כשהמערכת כולה חמה. זאת הסיבה שקומה אחת בלבד סובלת לפעמים בזמן שכל השאר מרוצים. הכיס יושב בנקודה הגבוהה של הזרוע שמזינה אותה קומה, ולא בקו הראשי.
הנקודה החשובה לוועד הבית: קפיצות בזרימה הן סימן, לא אבחנה. הן מספרות לכם שיש גז בתוך מערכת שאמורה להיות מלאה במים בלבד. מאיפה הגז הגיע, זאת השאלה שקובעת אם מדובר בטיפול של חצי שעה או בבעיה מבנית שתחזור כל חודש. הרבה בניינים משחררים אוויר, נהנים משבועיים שקטים, ואז מתפלאים. השחרור הוא רק חצי מהעבודה.
מאיפה נכנס אוויר למערכת המים החמים של הבניין
אוויר לא מופיע משום מקום. יש בדיוק כמה דרכים שבהן הוא נכנס למערכת סגורה, וכל אחת מהן מובילה לטיפול אחר.
מילוי מים אחרי עבודה. זאת הסיבה הנפוצה ביותר. אחרי החלפת דוד, תיקון קולטים, החלפת מיכל התפשטות או פירוק משאבה, המערכת רוקנה ואז מולאה מחדש. אם המילוי נעשה מהר ומלמעלה, האוויר לא מצליח לצאת והוא נשאר לכוד בנקודות הגבוהות. הבניין מקבל מים חמים, הכל נראה תקין, ואחרי יומיים הכיסים מתאחדים והתסמינים מתחילים. בניין שהתחיל לסבול מקפיצות בשבוע שאחרי עבודה על הגג לא צריך אבחון מסובך.
לחץ נמוך מדי בקו. מים חמים משחררים גזים מומסים, בעיקר כשהם מתחממים והלחץ יורד. במערכת שמופעלת בלחץ גבולי, כל עלייה בטמפרטורה משחררת בועות שמתאספות לכיס. במקרים כאלה תשחררו אוויר, והוא ייווצר מחדש, כי הבעיה היא הלחץ ולא הכיס.
נזילה או שסתום דולף. מערכת שמאבדת מים דרך נזילה סמויה, שסתום ביטחון שמטפטף או חיבור רופף על הגג, מכניסה אוויר בכל פעם שהלחץ צולל. אם הבניין גם צריך למלא מים לעיתים קרובות וגם סובל מאוויר, אלה לא שתי בעיות אלא אחת. מומלץ להצליב את זה עם חוסר מים במערכת הסולארית לפני שמתחילים לטפל בקו הסחרור עצמו.
שסתום אוויר תקוע או אטום. על כל מערכת מרכזית יש שסתומי שחרור אוויר אוטומטיים בנקודות הגבוהות. הם רכיב מתכלה. אבנית סוגרת אותם, גומייה מתקשה, ולפעמים טכנאי סוגר אותם בכוונה כי הם טפטפו ואף אחד לא חזר לטפל בהם. שסתום סתום הופך את המערכת ללא מאווררת, וכל בועה שנוצרת נשארת בפנים לתמיד.
סחרור בכיוון או במהירות לא נכונים. משאבה חלשה מדי לגובה הבניין לא מייצרת מהירות זרימה שמסוגלת לסחוב בועות אל נקודת השחרור. משאבה חזקה מדי בקו צר יוצרת מערבולות ושואבת אוויר דרך חיבורים. שני המצבים נראים זהים לדייר ודורשים החלטות הנדסיות שונות לגמרי.
איך מזהים שהבעיה היא אוויר ולא משהו אחר
לפני שמזמינים טכנאי כדאי לדעת מה מחפשים, כי אבחון שגוי כאן עולה לוועד הבית כמה ביקורים מיותרים. אוויר בקו הסחרור מייצר חתימה מאוד ספציפית, וכשמשווים אותה לתקלות שנראות דומות התמונה מתבהרת מהר.
| מה שהדיירים מדווחים | אוויר בקו הסחרור | תקלה אחרת שנראית דומה |
|---|---|---|
| מים חמים שמתחלפים בקרים תוך שניות | אופייני מאוד, לרוב בברז הראשון בבוקר | תרמוסטט מקולקל נותן קירור הדרגתי ולא קפיצות |
| רעש נקישות או שאגה בצנרת | נפוץ, מתגבר כשהמשאבה מתחילה לעבוד | רעש קבוע ואחיד מצביע על מיקום או ניתוק המשאבה |
| רק קומה אחת סובלת | סביר, הכיס יושב בזרוע של אותה קומה | ברז אנטי כוויה או מערבל תקול בדירה עצמה |
| כל הבניין קר לגמרי | פחות סביר | קולטים, דוד או גוף חימום, לא אוויר |
| המשאבה מזמזמת ולא מזיזה מים | שכיח, כיס אוויר בגוף המשאבה חוסם את הרוטור | משאבה שרופה או קבל שנפח את נשמתו |
| הבעיה חוזרת אחרי כל שחרור | מאשר אוויר, אבל מצביע על מקור מתמשך | נזילה סמויה או לחץ נמוך שדורשים טיפול שורש |
שתי בדיקות פשוטות מסייעות מאוד. הראשונה היא בדיקת מגע על הצנרת בחדר המשאבות אחרי שהמשאבה עבדה עשר דקות: קו סחרור בריא חם לאורך כולו, וכשיש כיס אוויר תמצאו מקטע מסוים שנשאר פושר בזמן שהמקטע שלפניו חם. השנייה היא האזנה. אוויר שנע בצנרת נשמע כמו חצץ שמתגלגל, וזה שונה מרעש הזמזום המכני של המשאבה עצמה. אם הרעש הוא הבעיה המרכזית שהדיירים מתלוננים עליה, כדאי לקרוא גם על הפחתת רעשים ממשאבת הסחרור, כי שם מדובר לעיתים בבידוד ובעיגון ולא באוויר.
שחרור אוויר מהמערכת: סדר הפעולות הנכון
שחרור אוויר הוא לא פתיחת ברז אקראית עד שמשהו יוצא. יש סדר, ואם מדלגים עליו האוויר נדחף למקום אחר במקום לצאת מהמערכת. זה גם התהליך שמסביר למה טכנאי מקצועי מסיים בחצי שעה מה שדייר מתנדב מנסה שלושה ערבים. כדאי לעיין גם בהסבר המפורט שלנו על גודל וספיקה נכונים של משאבת סחרור לבניין.
- מפסיקים את החימום ואת המשאבה. מים רותחים בתנועה הופכים את השחרור למסוכן ולא יעיל. מכבים את גוף החימום החשמלי, מנתקים את המשאבה, ומחכים שהמערכת תירגע. בבניין עם קולטים כדאי לעשות את זה בשעות הבוקר או בערב ולא בשיא הקרינה.
- מוודאים לחץ עבודה תקין. בלי לחץ מספק אין מה שידחוף את האוויר החוצה. בודקים את השעון בחדר המשאבות ומשלימים מים אם צריך, לאט. מילוי מהיר הוא בדיוק מה שיצר את הבעיה מלכתחילה.
- פותחים מהנקודה הגבוהה כלפי מטה. אוויר עולה, לכן מתחילים בשסתום השחרור הגבוה ביותר, בדרך כלל על הגג ליד הקולטים או בראש השכבה. מכאן ממשיכים לנקודות שמתחת, קומה אחר קומה.
- מחכים לזרם רציף ולא רק לרעש. שסתום פתוח יפלוט קודם אוויר ואז תרסיס של מים ואוויר מעורבבים. סוגרים רק כשיוצא סילון מים חלק לגמרי, בלי גרגור. סגירה מוקדמת משאירה חצי כיס בפנים.
- מאווררים את גוף המשאבה. למשאבות סחרור יש בורג שחרור אוויר במרכז, והוא נשכח כמעט תמיד. בועה שנתקעת שם מונעת מהרוטור לזוז ומייבשת את המסבים. פותחים בזהירות עם מברג שטוח, מחכים לנזילה קלה, וסוגרים.
- מפעילים את המשאבה ומריצים סבב שני. המערכת בתנועה תסחוב בועות שהיו כלואות במקטעים אופקיים אל נקודות השחרור. לכן עוברים על אותן נקודות פעם נוספת אחרי עשר עד חמש עשרה דקות עבודה. הסבב השני הוא שמבדיל בין תיקון שמחזיק לתיקון שמחזיק שבוע.
- בודקים בדירות הקצה. פותחים ברז חם בקומה העליונה ובדירה המרוחקת ביותר מהשכבה, ומודדים כמה שניות עד שהמים חמים ואם הזרימה חלקה. זאת הבדיקה שהדיירים יעשו בעצמם בכל מקרה, אז עדיף שתעשו אותה ראשונים.
- מתעדים לחץ, שעה וממצאים. רישום קצר של הלחץ לפני ואחרי, ושל הנקודה שממנה יצא הכי הרבה אוויר, הופך את הביקור הבא למהיר בהרבה. אם הכיס חוזר תמיד לאותה זרוע, יש שם בעיית שיפוע או שסתום שדורש החלפה.
שני דברים שכדאי לא לעשות. אל תשחררו אוויר דרך ברז בדירה פרטית כפתרון קבוע, כי זה מרוקן מים חמים ומייצר לחץ שלילי שמושך עוד אוויר. ואל תסגרו שסתום אוויר אוטומטי שמטפטף. הטפטוף הוא בקשה להחלפה, לא הזמנה לפקק.
הרכיבים שמונעים חזרה של הבעיה
אחרי שהמערכת נקייה מאוויר, השאלה היחידה שמעניינת את ועד הבית היא כמה זמן זה יחזיק. התשובה תלויה בשלושה רכיבים קטנים וזולים שרוב הבניינים מזניחים.
שסתומי שחרור אוויר אוטומטיים. אלה מכשירים פשוטים עם מצוף שנפתח כשמצטבר גז ונסגר כשמגיעים מים. הם צריכים לשבת בכל נקודה גבוהה מקומית, לא רק בגבוהה ביותר, כי כל קמרון בצנרת יוצר מלכודת אוויר משלו. בבניין שעבר שיפוץ גג או הזזת צנרת, השיפועים משתנים ונוצרות נקודות גבוהות חדשות שאף אחד לא תכנן. זה מקום שבו מיפוי מהיר של הקו חוסך שנים של תלונות.
מפריד אוויר מיקרו בועות. ברוב הבניינים הישנים הרכיב הזה פשוט לא קיים. מדובר בגוף שמותקן על הקו החם קרוב לדוד, ובתוכו רשת שמאלצת בועות זעירות להתאחד לבועה גדולה שעולה ונפלטת. הוא מטפל בגזים מומסים שהשתחררו מהמים החמים, ולא רק בכיסים גדולים. בבניינים שסובלים מאוויר חוזר, התקנת מפריד היא לרוב מה שסוגר את המחזוריות.
מיכל התפשטות ולחץ עבודה נכון. מיכל התפשטות שאיבד את כרית האוויר שלו הופך את הלחץ בבניין לבלתי צפוי. בכל חימום הלחץ מזנק ושסתום הביטחון פולט מים, ובכל התקררות הלחץ צולל ומזמין אוויר פנימה. תיקון האוויר בלי לטפל במיכל הוא תיקון עם תאריך תפוגה. בדיקת המיכל היא פעולה של דקות ספורות והיא צריכה להיות חלק מכל ביקור שחרור אוויר.
מעל שלושת אלה יש רכיב רביעי: אופן ההפעלה של הסחרור. בקרה חכמה מפחיתה את שעות העבודה של המשאבה, מייצרת פחות מערבולות בקו, ומאריכה את חיי המסבים. לפי המאגר שלנו, מערכות סחרור מבוקרות ביקוש צורכות עד 90% פחות חשמל ממשאבה שרצה ללא הפסקה, וזה משפיע גם על חשבון החשמל של הוועד וגם על שקט הצנרת בלילה.
כשהאוויר הוא סימפטום ולא הבעיה
יש בניינים שבהם משחררים אוויר, הכל עובד נהדר, וכעבור שלושה שבועות אותה דיירת מהקומה העליונה מתקשרת שוב. במצב הזה מפסיקים לשחרר ומתחילים לחפש. מקור אוויר מתמשך הוא כמעט תמיד אחד משניים: אובדן מים או משאבה שמתקשה.
אובדן מים מתגלה במעקב לחץ פשוט. רושמים את הלחץ בשעה קבועה במשך שבוע, בלי למלא מים באמצע. ירידה עקבית מצביעה על נזילה, גם אם אין כתם על הקיר ואף אחד לא רואה טיפות. נזילות במערכת מרכזית נוטות להסתתר בגג, בתוך בידוד תרמי שסופג ומאדה, או בשכבה בין הקומות. שסתום ביטחון שמטפטף למרזב הוא חשוד נפוץ במיוחד כי הטפטוף שלו נראה כמו מי גשם.
הצד השני הוא המשאבה. משאבה שמתחילה להיחלש מזיזה מים בקצב שאינו מספיק לסחוב בועות אל נקודות השחרור, וכך מצטברים כיסים חדשים בלי שום מקור אוויר חיצוני. הסימנים מוקדמים ועדינים: זמן המתנה למים חמים מתארך בהדרגה, המשאבה מתחממת יותר מהרגיל, והרעש משתנה. במקרים כאלה החלפת רכיב בזמן זולה בהרבה מהשבתת מים חמים בכל הבניין באמצע החורף, ולכן תיקון משאבת סחרור מוקדם הוא החלטה תקציבית טובה ולא הוצאה מיותרת. אם אתם רוצים להבין את מרחב האפשרויות לפני שמחליטים, כדאי לעבור על התקלות הנפוצות במשאבת סחרור בבניין משותף.
גם שאלת אופן ההפעלה נכנסת כאן, ולא רק מטעמי אוויר. משאבת סחרור רציפה עולה כ-80 עד 150 דולר בשנה בחשמל, ולעומתה משאבה מבוקרת ביקוש עולה פחות מ-5 דולר בשנה. ההפרש הזה הוא מה שהופך שדרוג בקרה למשתלם, ובפועל מערכת סחרור מבוקרת ביקוש מחזירה את ההשקעה תוך 3 עד 5 שנים. ועד בית שמתמודד עם אוויר חוזר ועם חשבון חשמל מתנפח מקבל כאן שתי תשובות במכה אחת, וזה בדיוק הרגע שבו כדאי לבחון פתרונות מים חמים לבניין משותף במבט מערכתי ולא לרדוף אחרי תסמינים.
מה ועד הבית צריך לבדוק לפני שמזמינים טכנאי
עשר דקות של איסוף מידע לפני שיחת הטלפון מקצרות את הביקור ומורידות את העלות. אלה הדברים שכדאי לדעת:
- מי סובל ומי לא. רשימה של דירות עם מספרי קומה. תמונת פיזור היא הכלי האבחוני הטוב ביותר שיש, והיא עולה שלוש הודעות בקבוצת הדיירים.
- מתי זה קורה. בוקר, ערב, אחרי מקלחת של שכן, בכל שעה. שעות מלמדות על עומס ועל שעות עבודת המשאבה.
- מה נעשה במערכת בחצי השנה האחרונה. החלפת דוד, טיפול בגג, שיפוץ, איטום, החלפת קולט. עבודה שקדמה לתקלה היא הרמז החזק ביותר.
- קריאת לחץ נוכחית. צילום של השעון בחדר המשאבות. אם אתם יכולים, שני צילומים בהפרש של שבוע.
- האם מולאו מים ומתי. בניין שממלא מים כל שבועיים מספר סיפור שונה לגמרי מבניין שלא נגע במערכת שנה.
- גיל המערכת והרכיבים. תוחלת החיים הממוצעת של מערכת מים סולארית מתוחזקת היא 10 עד 15 שנים, ולכן מערכת בת שתים עשרה שמתחילה לייצר אוויר חוזר דורשת החלטה רחבה יותר מהחלפת שסתום.
- מיקום שסתומי האוויר. אם מישהו בוועד יודע איפה הם, אמרו את זה. חיפוש שסתומים על גג לא ממופה הוא זמן עבודה שאתם משלמים עליו.
מעבר לביקור הנקודתי, שווה לוועד להחליט על שגרה. בדיקת לחץ פעם בחודש, שחרור אוויר יזום פעם בשנה לפני החורף, והחלפת שסתומי אוויר אוטומטיים כל כמה שנים לפי מצב האבנית באזור. שגרה כזאת מונעת את התרחיש שכולם מכירים, שבו בעיה קטנה מטופלת רק כשהיא הופכת לחמישה דיירים כועסים באסיפת דיירים.
ואם אחרי כל זה המים עדיין מגיעים בקפיצות, זה לא כישלון שלכם. אוויר בקו הסחרור נוגע בשיפועי צנרת, בלחץ, במיכל התפשטות ובמשאבה בעת ובעונה אחת, וזאת אבחנה שדורשת ניסיון עם מערכות מרכזיות ולא ניחוש. אנחנו מגיעים, מודדים, מסבירים לוועד מה נמצא בשפה שאפשר להציג לדיירים, ומטפלים במקור ולא רק בתסמין. אתם תדעו בדיוק מה תוקן, למה, ומה צריך לקרות כדי שזה לא יחזור.
