גז קירור במשאבת חום: הרכיב שאף אחד לא מדבר עליו בהצעת המחיר
כשוועד בית מקבל שלוש הצעות מחיר להתקנת משאבת חום, כמעט תמיד ההשוואה נעשית על שני מספרים: המחיר והספק החימום. הגז שזורם בתוך המשאבה כמעט לא מוזכר. וזו טעות. סוג גז הקירור קובע כמה חשמל תצרוך המערכת בפועל, איפה מותר להתקין אותה על הגג או בחדר המכונות, מה יקרה למערכת בעוד עשר שנים כשיצטרכו למלא גז מחדש, ואיזו רשות בטיחות תדרוש מכם התייחסות. אם אתם שוקלים פתרון משאבת חום לבניין, כדאי שתדעו להבדיל בין R32 ל-R290 לפני שאתם חותמים.
שני הגזים האלה שולטים היום בשוק משאבות החום למים חמים בישראל. הם לא תחליפיים. משאבה שתוכננה ל-R32 לא תעבוד עם R290 ולהיפך, כי מדובר בלחצי עבודה שונים, בשמן דחס שונה ובדרישות אטימה שונות. ההחלטה נעשית פעם אחת, ברגע הרכש, והיא נשארת איתכם לכל אורך חיי המערכת. בישי אנחנו מומחי מערכות מים סולאריות לבניינים משותפים ורואים את התוצאות של הבחירה הזו בשטח, גם חמש שנים אחרי ההתקנה. הנה מה שחשוב לוועד הבית להבין.
מה בעצם עושה גז הקירור בתוך משאבת החום
משאבת חום לא מייצרת חום. היא מעבירה אותו. זה ההבדל שמסביר את כל היעילות שלה, וגז הקירור הוא השליח שמבצע את ההעברה. הגז נכנס למאייד בלחץ נמוך ובטמפרטורה נמוכה מאוד, נמוכה מטמפרטורת האוויר שבחוץ. בגלל הפער הזה האוויר החיצוני מחמם את הגז, גם בחורף וגם בלילה, והגז מתאדה. משם הוא נכנס למדחס.
המדחס דוחס את הגז המאודה ובכך מעלה את הלחץ שלו בחדות. עלייה בלחץ פירושה עלייה בטמפרטורה, וכך הגז שנכנס למדחס בטמפרטורה של כמה מעלות יוצא ממנו לוהט. הגז הלוהט זורם למחלף החום שנמצא במגע עם מי הצריכה, מוסר להם את החום שאגר, מתעבה בחזרה לנוזל, ועובר דרך שסתום התפשטות שמפיל את הלחץ בחזרה. המחזור מתחיל מחדש. אין להבה, אין גוף חימום זוהם, אין התנגדות חשמלית שממירה קילוואט לקילוואט.
מכאן נובע היתרון הכלכלי. החשמל במשאבת חום מפעיל בעיקר את המדחס והמאווררים, לא את החימום עצמו, ולכן היחס בין החום המסופק לחשמל הנצרך גבוה בהרבה מאחד. משאבת חום מספקת מקדם יעילות של 2 עד 3.5, לעומת כ-0.95 בדוד חשמל רגיל. זה אומר שכל קילוואט חשמל שאתם משלמים עליו מייצר פי שניים עד שלושה וחצי יותר חום מדוד חשמל. באגרגט שנתי של בניין עם עשרות דיירים ההפרש הזה מורגש בכל חשבון ועד.
ופה נכנס הגז לתמונה. לכל גז קירור יש תכונות תרמודינמיות משלו: כמה חום הוא מסוגל לשאת לכל קילוגרם, באיזה לחץ הוא עובד, ובאיזו טמפרטורה הוא מתעבה. התכונות האלה קובעות עד כמה המחזור כולו יעיל, ובאיזו טמפרטורת מים המשאבה מתחילה להתאמץ. שני גזים במשאבות זהות לחלוטין מבחינה מכנית ייתנו תוצאות שונות בחשבון החשמל. לכן זה לא פרט טכני שאפשר להשאיר למתקין.
R32: הגז הנפוץ, המוכר והזמין בישראל
R32 הוא הגז שתמצאו ברוב משאבות החום המותקנות בישראל היום. הוא החליף את R410A שהיה תקן הזהב בעבר, והמעבר נעשה משתי סיבות: R32 יעיל יותר ומזיק פחות לאקלים. פוטנציאל החימום הגלובלי שלו נמוך בכשני שלישים מזה של קודמו, וזה מה שדחף את התקינה האירופית לכיוונו.
מבחינת ועד בית, היתרון הגדול של R32 הוא הפרוזאיות שלו. הוא נמצא בכל מקום. כל טכנאי מיזוג בישראל מכיר אותו, לכל מפיץ יש מלאי, וכשמערכת מאבדת מעט גז אחרי כמה שנים המילוי הוא פעולה שגרתית ולא מסע חיפושים. גם כלי העבודה שגרתיים: מנומטרים, משאבות ואקום וגלאי נזילות שכל טכנאי נושא ברכב. משמעות מעשית: זמן תגובה קצר בתקלה, ומחיר קריאת שירות שלא נופח בגלל נדירות.
R32 מסווג כדליק במידה מעטה. זה לא גז אינרטי, אבל הוא רחוק מלהיות דלק. כדי שיידלק צריך ריכוז גבוה בחלל סגור יחד עם מקור הצתה, ובאוויר פתוח על גג הבניין הצירוף הזה כמעט לא מתקיים. התקינה מגדירה נפח חדר מינימלי לכל כמות גז, וברוב ההתקנות על גגות ובחצרות פתוחות אין בעיה לעמוד בדרישה. גם בחדרי מכונות סבירים המרווח נוח.
יש גם צד שני. R32 עובד בלחצים גבוהים, גבוהים מאלה של R290, וזה מטיל עומס על המדחס ועל האיטומים. איטום שנעשה בחיפזון יתחיל לדלוף מוקדם יותר. כשטמפרטורת המים הרצויה עולה מעל שישים מעלות, היעילות של R32 מתחילה לצנוח בצורה מורגשת והמדחס עובד קשה יותר תמורת פחות חום. בבניין משותף שבו הצריכה מרוכזת בשעות הבוקר והערב, ושבו מערכת הסחרור דורשת מים חמים באמת ולא פושרים, זו נקודה שכדאי לבדוק מול הספק.
R290: פרופאן נקי, יעילות גבוהה ודרישות בטיחות אמיתיות
R290 הוא פרופאן בדרגת טוהר גבוהה. אותו פרופאן שאתם מכירים מבלוני גז, רק מסונן ברמה שמאפשרת לו לזרום במערכת קירור בלי לפגוע במדחס. הוא גז טבעי ולא מסונתז, פוטנציאל החימום הגלובלי שלו זניח, והוא כבר לא נמצא באף רשימת יעד להוצאה משימוש. מי שקונה מערכת R290 היום קונה מערכת שלא תיפול על שינוי רגולטורי בעוד עשור.
מבחינה תרמודינמית זה גז מצוין. הוא נושא יותר חום לכל קילוגרם, עובד בלחצים נמוכים יותר מ-R32, ומגיע בקלות לטמפרטורות מים גבוהות בלי לאבד יעילות. בדיוק שם ההבדל בולט: משאבה עם R290 יכולה לספק מים בשבעים מעלות ולשמור על מקדם יעילות סביר, בזמן שמשאבת R32 מתקשה. לבניין משותף עם צנרת סחרור ארוכה, שבו המים מאבדים חום בדרך לדירות בקומות העליונות, היכולת הזו שווה כסף. גם צריכת החשמל בפועל נוטה להיות נמוכה יותר. משאבת חום בתקן ENERGY STAR צורכת עד 70% פחות חשמל מדוד חשמל רגיל, וגז יעיל יותר מקרב אתכם לקצה העליון של הטווח הזה.
הבטיחות היא הסיפור. R290 מסווג כדליק, בלי מרככים. ריכוז מסוים באוויר בחלל סגור עם מקור הצתה זו סכנה אמיתית, ולכן התקינה מציבה דרישות נוקשות: כמות גז מוגבלת במערכת, נפח מינימלי לחדר ההתקנה, אוורור, ולעיתים גלאי גז וכיבוי חשמל אוטומטי. ההתקנה המועדפת היא בחוץ. גג פתוח, חצר, מרפסת שירות מאווררת. חדר מכונות קטן וסגור בקומת מסד הוא בדיוק המקום שבו התקנת R290 הופכת לבעייתית או פשוט אסורה.
יש גם היבט של זמינות שירות. פחות טכנאים בישראל מוסמכים לעבוד עם גזים דליקים, והכלים דורשים הגנת התפוצצות. זה מצטמצם עם השנים אבל עדיין קיים. כשוועד בית בוחר R290, שווה לוודא מראש מי נותן את השירות ומה זמן התגובה בקריאה דחופה, כי טכנאי שאין לו הסמכה לגז דליק לא ייגע במערכת גם אם הוא נמצא בבניין הסמוך. בהקשר זה כדאי לקרוא גם את ההסבר שלנו על התאמת הספק משאבת חום לגודל הבניין.
טבלת השוואה: R32 מול R290 בעיני ועד בית
הטבלה הבאה מסדרת את ההבדלים לפי מה שמשנה לכם בפועל, לא לפי מה שמעניין מהנדסי קירור. הקריאה שלה צריכה להיות מלמטה למעלה: קודם מגדירים איפה המשאבה תעמוד ומה טמפרטורת המים הנדרשת, ורק אחר כך בוחרים גז.
| קריטריון | R32 | R290 (פרופאן) |
|---|---|---|
| יעילות בטמפרטורות מים גבוהות | יורדת מעל שישים מעלות | נשמרת גם בשבעים מעלות |
| לחץ עבודה | גבוה, עומס רב על המדחס | נמוך יותר, שחיקה מופחתת |
| סיווג דליקות | דליק במידה מעטה | דליק |
| מקום התקנה מתאים | גם חדר מכונות מאוורר | חוץ בלבד בפועל |
| השפעה אקלימית | בינונית | זניחה |
| סיכון רגולטורי עתידי | קיים, בפיקוח אירופי | אין, גז טבעי |
| זמינות טכנאים בישראל | רחבה מאוד | מוגבלת, דורשת הסמכה |
| עלות מילוי גז בעתיד | נמוכה, מוצר מדף | נמוכה בחומר, גבוהה בעבודה |
מה שהטבלה לא מראה זה שההפרש ביעילות מתרגם לכסף רק בבניין שבאמת צורך הרבה מים חמים. בבניין קטן עם דיירים מעטים, שבו המערכת הסולארית מכסה את רוב הצריכה ומשאבת החום עובדת כגיבוי בלבד, ההפרש בין הגזים יימחק בתוך הרעש. בישראל מערכת סולארית מספקת כ-70% עד 80% מצריכת המים החמים השנתית, כך שהמשאבה מכסה את השאר. בבניין גדול, מוצל, או כזה שבו הקולטים מיושנים, המשאבה עובדת הרבה יותר וכל אחוז יעילות נספר. אנחנו בפתרונות מים חמים לבניין משותף בונים את החישוב הזה מול נתוני הצריכה של הבניין עצמו, ולא לפי כלל אצבע.
מקום ההתקנה: השיקול שמכריע את בחירת הגז
בפועל, ברוב הבניינים המשותפים בישראל, השאלה מה עדיף נסגרת לפני שהיא נשאלת. מקום ההתקנה מכתיב את התשובה. אם יש לכם גג נגיש עם מקום פנוי, מסתור מהשמש הישירה ואפשרות לנקז מי עיבוי, שני הגזים על השולחן ואפשר לבחור לפי יעילות. אם המשאבה חייבת להיכנס לחדר מכונות תת-קרקעי, לפיר משותף או לחדר אשפה שהוסב לשימוש טכני, R290 יורד מהשולחן.
הסיבה מכנית ופשוטה. פרופאן כבד מאוויר. בנזילה הוא לא עולה ומתפזר אלא נאסף במפלס הרצפה, ובחלל סגור הריכוז המקומי יכול להגיע לתחום המסוכן. חדר תת-קרקעי בלי אוורור תחתון הוא בדיוק הסיטואציה שהתקינה באה למנוע. גם אם ספק כלשהו יגיד לכם שזה בסדר, אתם אלה שחתומים על אישור ההתקנה בבניין, ואם קורה משהו הביטוח יבדוק בדיוק את הסעיף הזה.
יש עוד שיקולי מקום שוועד בית שוכח לבדוק. רעש: המדחס והמאווררים מייצרים רעש רציף, ומשאבה שמותקנת מעל חלון שינה של דירה בקומה העליונה תהפוך לתלונה חוזרת בכל אסיפת דיירים. מרחק מהדוד: כל מטר צנרת בין המשאבה למיכל האגירה הוא חום שאובד בדרך, ולכן קרבה עדיפה על אסתטיקה. נגישות לשירות: אם טכנאי צריך סולם, מפתח משכן ותיאום מראש כדי להגיע למשאבה, כל טיפול יתעכב. ניקוז: משאבת חום מייצרת מי עיבוי לאורך כל השנה וצריך להוביל אותם למקום מוסדר, לא לגג עצמו.
שווה גם לחשוב קדימה. משאבת חום מותקנת לצד המערכת הסולארית ולא במקומה, והמערכת הסולארית תעבור טיפולים ושדרוגים לאורך חייה. תוחלת החיים הממוצעת של מערכת מים סולארית מתוחזקת היא 10 עד 15 שנים, ובתוך החלון הזה תצטרכו להחליף קולטים, לנקות אבנית ואולי לאטום את הגג מחדש. משאבה שמוצבת בדיוק במסלול הגישה לקולטים תהפוך את כל טיפול עתידי ליקר יותר. תכנון נכון של פריסת הגג חוסך לכם כסף בעוד שבע שנים, לא היום.
תחזוקה, נזילות גז והסימנים שוועד בית צריך לזהות
גז קירור לא נצרך. במערכת אטומה הוא מסתובב לנצח, ומילוי נדרש רק כשיש נזילה. זה הדבר הראשון שכדאי לדעת, כי טכנאי שמציע מילוי גז שנתי כשירות שגרתי מוכר לכם משהו שאין בו צורך. אם המערכת מאבדת גז, יש נקודת דליפה, והפתרון הוא לאתר ולתקן אותה ולא למלא מחדש כל עונה.
הסימנים לאובדן גז מדורגים ולא דרמטיים, ולכן קל לפספס אותם. תחילה המשאבה עובדת יותר שעות ומגיעה לטמפרטורה בקושי. אחר כך חשבון החשמל עולה בלי ששינו שום דבר בהתנהגות הדיירים. בהמשך מופיע קרח על צנרת המאייד גם ביום חמים, כי הלחץ בצד הנמוך צנח מתחת לתחום התכנון. בשלב מתקדם המשאבה נכבית מעצמה ומדליקה קוד תקלה. אם אתם מזהים אחד מהסימנים האלה, הטיפול הנכון הוא בדיקת לחצים וגלאי נזילות, לא איפוס והמשכת עבודה.
מה כן צריך תחזוקה סדירה? ניקוי סנפירי המאייד מאבק וממלח, כי מאייד מלוכלך מקטין את מעבר החום ומעלה את צריכת החשמל בלי שאף אחד ישים לב. בדיקת ניקוז מי העיבוי לפני החורף. בדיקת מגעים חשמליים ומהדקים, שנוטים להתרופף מרעידות המדחס. בדיקת פעולת התרמוסטט ואיטום החיבורים למיכל האגירה. בבניין ליד הים אפשר להוסיף שטיפת קורוזיה. אלה עבודות זולות שמונעות תקלות יקרות.
נקודה שקשורה ישירות לבחירת הגז: בזמן תקלה, מערכת R290 דורשת טכנאי מוסמך לגזים דליקים והכלים שלו חייבים להיות מתאימים. במערכת R32 כמעט כל טכנאי מיזוג יגיע. לכן אם הבניין שלכם רגיש להפסקות במים חמים, ואם אין לכם ספק קבוע עם זמינות מוכחת, זו סיבה מעשית לשקול R32 גם אם היעילות שלו מעט נמוכה. אנחנו מטפלים בשני סוגי המערכות ומשלימים גם את הצד הסולארי, אבל לא כל נותן שירות בשוק עושה זאת.
צ׳קליסט לוועד הבית לפני שחותמים על הצעת מחיר
ההחלטה על גז הקירור נראית טכנית מדי בשביל ועד בית, אבל היא מתקבלת דרך שאלות פשוטות שכל אחד יכול לשאול. הרשימה הבאה בנויה לפי הסדר שבו כדאי לעבור עליה באסיפת דיירים או בשיחה מול הספק.
- איזה גז יש במשאבה המוצעת, R32 או R290, וזה כתוב בהצעה בשם מפורש ולא רק בדגם.
- איפה בדיוק תעמוד המשאבה, ואם המקום סגור, האם עמדו בדרישת הנפח והאוורור לגז שנבחר.
- מה טמפרטורת המים שהמערכת מתחייבת לספק בקצה הרחוק ביותר בבניין, לא ביציאה מהדוד.
- מה מקדם היעילות בתנאי החורף בישראל, ולא בתנאי מעבדה של עשרים מעלות.
- מי נותן שירות לגז הזה, מה זמן התגובה בקריאה דחופה, והאם לטכנאי יש הסמכה לגז דליק.
- מה כלול באחריות: מדחס, גז, עבודה, ומה קורה אם מתגלה נזילה בשנה השלישית.
- איך המשאבה משתלבת עם המערכת הסולארית הקיימת ומי אחראי על נקודת החיבור.
- האם מסלול הגישה לקולטים ולמיכל האגירה נשמר פנוי לטיפולים עתידיים.
שתי הערות על הדרך שבה תקבלו תשובות. ספק שמתחמק משאלת הגז, או שעונה שזה לא משנה, בדרך כלל לא ביצע חישוב מסודר לבניין הספציפי שלכם והוא מוכר קטלוג. וספק שמבטיח לכם R290 בחדר מכונות סגור בלי לדבר על אוורור וגלאי גז חוסך לעצמו עבודה על חשבון האחריות שלכם. שאלו, בקשו בכתב, ותשמרו את התשובות בתיק הבניין.
הבחירה הנכונה תמיד תלויה בבניין. מספר הדיירים, מצב הקולטים, אורך צנרת הסחרור, המקום הפנוי בגג והתקציב הריאלי של הוועד. אין תשובה אחת נכונה לכל בניין, ומי שמציג לכם תשובה כזו לא בדק. אם אתם מתלבטים בין ההצעות שקיבלתם, אנחנו נשמח לעבור עליהן איתכם ולהצביע על מה שחסר בהן. חימום מים יעיל עם משאבת חום מתחיל בהחלטה מדויקת, ואפשר גם להשוות קודם בין משאבת חום לבין מערכת סולארית קלאסית כדי לוודא שאתם בכלל צריכים משאבה.
