מחזור הפשרה במשאבת חום: למה עולים אדים בבקרים קרים והאם זו תקלה

מה זה מחזור הפשרה במשאבת חום, ולמה הוא קיים בכל מערכת

בוקר קר, שבע בבוקר, ואחד הדיירים שולח לוועד תמונה של עמוד אדים שעולה מהיחידה על הגג. השאלה הראשונה שנשמעת בקבוצת הוואטסאפ היא תמיד אותה שאלה: המערכת נשרפת? התשובה, ברוב המוחלט של המקרים, מרגיעה. מה שאתם רואים הוא מחזור הפשרה, ותהליך אוטומטי מתוכנן שכל חימום מים יעיל עם משאבת חום חייב לבצע כדי להמשיך לעבוד.

הרעיון פשוט. משאבת חום לא מייצרת חום מאפס, היא שואבת אותו מהאוויר החיצוני ומעבירה אותו למים שבמיכל. כדי לשאוב חום מאוויר שהוא קר ממילא, הגז שזורם במעבה חייב להיות קר עוד יותר מהאוויר עצמו. בפועל, טמפרטורת המאייד יורדת מתחת לאפס גם כשבחוץ יש שש או שבע מעלות. הלחות שבאוויר נוגעת בסוללת המאייד הקרה, מתעבה, וקופאת עליה כשכבת כפור דקה.

הכפור הזה הוא הבעיה. הוא סותם את המרווחים בין הצלעות של הסוללה, חוסם את מעבר האוויר, והמשאבה מאבדת את היכולת לשאוב חום. אם היא תמשיך לעבוד ככה היא תבזבז חשמל ותייצר מים פושרים במקום חמים. לכן הבקר מזהה את המצב, עוצר את מחזור החימום הרגיל, והופך את כיוון הזרימה של הגז לכמה דקות. הגז החם עובר דרך הסוללה, מפשיר את הקרח, והנוזל מתנקז דרך תבנית הניקוז אל הצינור שיוצא מהיחידה. הקרח שנמס ופוגש אוויר קר יוצר את אותה ענן לבן שהבהיל את הדייר. מיד לאחר מכן המערכת חוזרת לעבוד רגיל, בלי שאף אחד בבניין הרגיש משהו בברז. ועד בית שמבין את הרצף הזה חוסך לעצמו קריאות שירות מיותרות ומרגיע דיירים בשתי שורות.

למה בדיוק עולים אדים מהיחידה בבקרים קרים

הבקרים הישראליים בין דצמבר למרץ מייצרים בדיוק את השילוב שמזמין הפשרה. הטמפרטורה נמוכה, הלחות היחסית גבוהה מאוד לפני הזריחה, ולעיתים יש טל על הגג. שני התנאים האלה יחד, קור ולחות, הם הדלק של הצטברות כפור. ביום חורפי יבש עם שמונה מעלות יבשות תראו הפשרה אחת בשעתיים. בבוקר לח עם עשר מעלות ולחות של תשעים אחוז תראו הפשרה כל חצי שעה, וזה עדיין תקין לחלוטין.

ההבדל בין אדים לעשן הוא ההבדל בין רגיעה לבהלה, וכדאי שהוועד יידע להסביר אותו. אדי מים הם לבנים, קלים, עולים כלפי מעלה ומתפוגגים תוך שניות ספורות באוויר. אין להם ריח. עשן הוא אפור או כחלחל, נשאר צמוד ליחידה, ומגיע עם ריח חריף של פלסטיק חרוך או של בידוד שנשרף. אם יש ריח, מנתקים חשמל וקוראים לטכנאי. אם אין ריח והענן מתפוגג, אתם מסתכלים על פיזיקה, לא על תקלה.

יש עוד סימן שמבלבל דיירים בקומות התחתונות: שלולית קטנה מתחת ליחידה או קילוח מים מהצינור שיוצא ממנה. גם זה תקין. כל מחזור הפשרה משחרר את הקרח שנמס, והמים האלה חייבים דרך יציאה. מה שכן צריך לבדוק הוא לאן הם הולכים. צינור ניקוז שמנקז אל מרזב או אל נקודת ניקוז מסודרת בגג הוא התקנה נכונה. צינור שמטפטף על גג האספלט, על קיר או על מעקה בטון יוצר לחות כרונית וכתמי רטיבות שמישהו בבניין ישלם עליהם בעוד שנתיים. זה בדיוק סוג הפרט שאנחנו בודקים כשמזמינים אותנו לבדיקה תקופתית, וזו אחת הסיבות שכדאי לעבוד עם מומחים למערכות חימום מים מרכזיות ולא עם קבלן כללי.

נקודה אחרונה שכדאי להכיר: מיקום היחידה על הגג משנה כמה הפשרות תראו. משאבה שהותקנה בפינה מוצלת, צמודה לקיר מדרגות או מאחורי מחסן גג, נמצאת באזור שבו האוויר קר יותר ולח יותר משאר הגג. באותו בוקר בדיוק היא תפשיר יותר פעמים מיחידה זהה שעומדת בשטח פתוח. גם כיוון פליטת האוויר חשוב, כי יחידה שפולטת אוויר קר לתוך פינה סגורה שואבת בחזרה את האוויר שהיא עצמה קיררה. בבניינים משותפים המיקום נקבע פעם אחת, בהתקנה, ולרוב מתוך שיקולי רעש ומרחק מדירות. שווה לשאול על זה בכל בדיקה תקופתית, כי לפעמים הזזה של מטר אחד או סיבוב היחידה פותרים בעיה שנראתה כמו תקלה טכנית.

כמה זמן נמשך מחזור הפשרה תקין, ומה נחשב חריג

הדרך הקלה ביותר להבדיל בין התנהגות תקינה לתקלה היא למדוד. לא צריך מכשירים, צריך שעון בטלפון ורישום קצר. בקשו מהדייר שרואה את האדים לרשום שעה, משך הענן, ומה היה מצב המים בברז אחרי חצי שעה. שלושה נתונים כאלה מכל בוקר במשך שבוע נותנים לטכנאי תמונה מדויקת יותר מכל תיאור מילולי.

הטבלה הבאה מסדרת את הטווחים שמקובלים במשאבות חום לחימום מים בבניין משותף:

שימו לב לשורה האחרונה במיוחד. שינוי טון קצר בזמן שהשסתום המהפך מחליף כיוון הוא נורמלי, וכך גם נקישה מטאלית אחת. רעש שחוזר על עצמו בקצב, או צליל מתמשך שנשמע כמו יבבה, מצביע בדרך כלל על מפוח שהלהב שלו נגע בכפור או על מסב שהתחיל להישחק. בבניינים משותפים הרעש הוא בכלל הנושא הרגיש ביותר, כי היחידה יושבת מעל דירת הקומה האחרונה. אל תתעלמו מתלונת רעש חדשה, גם אם המים חמים לגמרי, כי היא לרוב הסימן הראשון לבלאי מכני.

שבעה סימנים שמפרידים בין הפשרה תקינה לתקלה אמיתית

ריכזנו כאן את הסימנים שמצדיקים קריאה לטכנאי. אף אחד מהם לא דורש ידע מקצועי, וכל אחד מהם אפשר לזהות מהחצר או מחדר המדרגות:

1. גוש קרח שלא נעלם. אם בשעה עשר בבוקר, אחרי שהשמש כבר על הגג, יש עדיין קרח על הסוללה או על תבנית הניקוז, ההפשרה לא מסיימת את העבודה. הסיבה הנפוצה היא ניקוז סתום שגורם למים להצטבר ולקפוא מחדש.
2. הפשרות תכופות בקיץ. ביולי אין תנאים ליצירת כפור. משאבה שמפשירה בקיץ מדווחת על מצב שגוי, בדרך כלל חיישן טמפרטורה שיצא מכיול או מחסור בגז קירור.
3. מים פושרים לאורך היום. הפשרה בודדת לא משפיעה על הטמפרטורה בברז. ירידה מורגשת ומתמשכת אומרת שהמערכת מבזבזת את רוב זמן העבודה על הפשרות במקום על חימום.
4. קפיצה בחשבון החשמל של הבניין. כל מחזור הפשרה צורך חשמל בלי לחמם מים. עלייה של עשרות אחוזים בחודש חורפי אחד, בלי שינוי בשימוש, היא נורת אזהרה כספית.
5. ריח. כל ריח שרוף, חריף או מתכתי סביב היחידה מחייב ניתוק חשמל מיידי מהלוח ולא ניסיון לאתר את המקור.
6. רטיבות שמתפשטת. כתם לחות שגדל בתקרת הקומה העליונה או על קיר חוץ מתחת ליחידה מצביע על ניקוז שלא במקום.
7. המערכת נכבית מעצמה. יחידה שנעצרת וחוזרת לעבוד לבד, או שמציגה קוד שגיאה בצג, ביקשה טכנאי. אל תאפסו אותה שוב ושוב, כי איפוס חוזר מסתיר את התקלה ולא מטפל בה.

הבדל אחד חשוב לוועד: הסימנים הראשונים ברשימה הם עניין של תחזוקה שאפשר לתכנן, בעוד שריח וכיבוי עצמי הם עניין בטיחותי שמטופל באותו יום. אם אתם מתלבטים בין השניים, שאלו את עצמכם אם מישהו בבניין נמצא בסיכון. כשהתשובה לא ברורה, מתייחסים לזה כדחוף. נושא קרוב שמומלץ להכיר הוא תעריפי חשמל ומשאבת חום.

איך מחזור ההפשרה משפיע על היעילות ועל חשבון החשמל

כאן נכנס המספר שמעניין כל ועד בית: כמה זה עולה. משאבת חום נמדדת במקדם יעילות שנקרא COP, שמתאר כמה יחידות חום היא מייצרת מכל יחידת חשמל. משאבת חום מספקת COP של 2 עד 3.5 לעומת כ-0.95 בדוד חשמל, כלומר היא מוציאה פי שניים עד שלושה וחצי יותר חום מאותה כמות חשמל. זה ההסבר לכך שמשאבת חום בתקן ENERGY STAR צורכת עד 70% פחות חשמל מדוד חשמל רגיל.

מחזור הפשרה גורע מהמספר הזה, ובצדק. במהלך ההפשרה המשאבה מפעילה את המדחס אבל לא מעבירה חום למים, ולפעמים אף לוקחת מעט חום מהמיכל כדי להמיס את הקרח. הפשרה של חמש דקות פעם בשעה מורידה את היעילות בכמה אחוזים בודדים, וזה מחיר סביר לחלוטין. הפשרה של חמש דקות כל רבע שעה מורידה את היעילות בעשרות אחוזים, ואת ההפרש הזה אתם רואים בחשבון החשמל של השטח המשותף.

לכן הבקרים החורפיים הם החלון שבו כדאי לעקוב על צריכת החשמל של המערכת. קחו את קריאת המונה של הלוח שמזין את היחידה בתחילת דצמבר ובסוף פברואר, וחלקו בימים. אם הצריכה היומית הממוצעת גדלה בשליש מול החורף הקודם, יש סיבה טכנית ולא סתם קור. בבניינים עם מערכת סולארית ומשאבת חום כגיבוי התמונה עוד יותר ברורה, כי בישראל מערכת סולארית מספקת כ-70% עד 80% מצריכת המים החמים השנתית, כך שהמשאבה אמורה לעבוד מעט מאוד בחודשי הביניים. משאבה שרצה ומפשירה באפריל בבניין עם קולטים תקינים מספרת לכם שמשהו בקולטים או בתרמוסטט לא בסדר, ולא שהמשאבה עצמה אשמה. ההשוואה בין שני הפתרונות בבניין אחד מפורטת אצלנו במדריך על משאבת חום מול מערכת סולארית קלאסית.

מה ועד הבית צריך לבדוק לפני שמזמינים טכנאי

שלוש מתוך ארבע קריאות שאנחנו מקבלים בנושא אדים על הגג נסגרות בטלפון, כי מה שהדייר ראה היה תקין. הבדיקה העצמית הבאה לוקחת עשר דקות, לא דורשת פתיחת שום מכסה, ומאפשרת לכם להגיע לשיחה עם הטכנאי עם נתונים במקום עם תחושות:

• מרחק סביב היחידה. ודאו שאין ארגזים, כיסא שבור או צמחייה בטווח של חצי מטר מכל צד. חסימת אוויר היא הגורם מספר אחת להפשרות מיותרות, וזה תיקון בחינם.
• מצב הסוללה. הסתכלו על הצלעות מהצד. אבק, נוצות או עלים שנתקעו ביניהן מקטינים את זרימת האוויר בדיוק כמו קרח.
• צינור הניקוז. עקבו אחריו עד הסוף. הוא צריך להיות פתוח, בשיפוע יורד, ולנקז אל נקודה מיועדת. צינור שהתקפל או שנחסם בבוץ יגרום לקרח לחזור.
• הצג של הבקר. צלמו כל קוד שגיאה שמופיע. קוד אחד בתמונה שווה עשר דקות אבחון בשטח.
• שעות ההפעלה. בדקו אם מישהו שינה את הטיימר או את שעות העבודה. הפעלה בשעות הקרות של הלילה מגדילה את מספר ההפשרות בלי צורך.
• עדות הדיירים. אספו תיאור אחד מכל קומה על טמפרטורת המים בבוקר. אם רק הקומה העליונה מתלוננת, הבעיה כנראה בסחרור ולא במשאבה.

אחרי הבדיקה הזאת תדעו לומר לטכנאי אם מדובר בהצטברות קרח, בניקוז או בהתנהגות בקר. חשוב שתדעו גם מה לא לעשות: אל תשפכו מים חמים על הסוללה, אל תגרדו את הקרח עם מברג או מכשיר חד, ואל תכבו את המערכת ללילה שלם כדי לראות אם זה מסתדר. הקולטים והמאייד עדינים יותר ממה שהם נראים, וכל אחת מהפעולות האלה הופכת תקלה קטנה להחלפת חלק. אנחנו רואים את זה מדי חורף.

עוד דבר שמקל על החיים של הוועד הוא תיעוד. פתחו קובץ אחד משותף, ורשמו בו תאריך, מה נראה, מי דיווח ומה נעשה. אחרי חורף אחד יש לכם היסטוריה שמראה אם ההפשרות מתגברות משנה לשנה או נשארות יציבות. זה גם מה שמכריע ויכוחים על אחריות היצרן, כי תלונה מתועדת משלושה חורפים היא מסמך, וזיכרון של דייר הוא לא. ועדים מתחלפים כל שנה או שנתיים, והקובץ הזה הוא מה שנשאר.

תחזוקה מונעת שמצמצמת מחזורי הפשרה מיותרים

מחזורי הפשרה לא נעלמים לגמרי, כי הם חלק מהתכנון. אבל אפשר להוריד את מספרם באופן משמעותי, ובכך להאריך את חיי המדחס ולהוריד את החשבון. הבסיס הוא בדיקה תקופתית פעמיים בשנה, אחת לפני החורף ואחת אחריו. בבדיקה לפני החורף מנקים את סוללת המאייד בלחץ מבוקר, שוטפים את תבנית הניקוז, מודדים לחצי גז, בודקים את השסתום המהפך שאחראי בפועל על ההפשרה, ומאמתים שהחיישנים מדווחים טמפרטורה נכונה. בבדיקה שאחרי החורף בודקים מה נשחק בעומס.

לצד המשאבה עצמה יש שני מוקדים שוועדים שוכחים. הראשון הוא האבנית במיכל ובמחלף החום. מיכל עם שכבת אבנית מחייב את המשאבה לעבוד יותר זמן כדי להגיע לאותה טמפרטורה, ויותר זמן עבודה בקור פירושו יותר הפשרות. השני הוא הבידוד התרמי של צנרת ההזנה והחזרה. בידוד שהתפרק בשמש מאבד חום לאורך הגג, המערכת מזהה מים קרים יותר, ומפעילה את המשאבה שוב.

יש גם שיקול של אורך חיים. תוחלת החיים הממוצעת של מערכת מים סולארית מתוחזקת היא 10 עד 15 שנים, והמילה המרכזית שם היא מתוחזקת. מערכת שמפשירה עשרות פעמים ביום מגיעה לסוף החיים שלה מוקדם, כי כל מחזור הוא הפעלה והפסקה של המדחס. תכנית תחזוקה מסודרת, עם רישום של מה נבדק ומתי, היא הדבר שהופך משאבה לנכס של הבניין ולא להוצאה חוזרת. ועד שמעביר תיק תחזוקה מלא לוועד הבא עושה למי שיבוא אחריו טובה גדולה, וגם חוסך לבניין החלפה מוקדמת של יחידה שלמה.

אם אתם רואים אדים בבוקר, ריכזתם את שש הבדיקות שלמעלה ומשהו עדיין לא מסתדר, זה הרגע לשיחה מקצועית. אנחנו מגיעים לגג, מודדים, ואומרים לכם בפשטות אם מדובר בפיזיקה או בתקלה, ומה זה מחייב בתקציב. אתם מוזמנים לפנות אל פתרונות מים חמים לבניין משותף ולתאם בדיקה, או לקרוא עוד על משאבת חום למערכת מים מרכזית ומה היא דורשת מבניין כמו שלכם.