ספטמבר בישראל הוא חודש מטעה. בצהריים עדיין חם, אבל הלילות כבר מתקררים והשמש עומדת נמוך יותר בשמיים. המערכת הסולארית על הגג ממשיכה לעבוד בדיוק לפי ההגדרות שקיבלה באפריל, ובדיוק שם מתחיל הבזבוז. ועד בית שלא נוגע בכלום עד דצמבר מגלה בחשבון החשמל של הרכוש המשותף שהמערכת עבדה שבועות שלמים בשעות הלא נכונות. כוונון נכון של הטמפרטורות ושעות ההפעלה בתחילת הסתיו הוא הפעולה הזולה ביותר שאפשר לעשות למערכת, והיא חלק בלתי נפרד מתחזוקה שנתית למערכת המים החמים בבניין משותף.
החלק המעודד הוא שרוב הכוונונים האלה לא דורשים ידע הנדסי כדי להבין אותם. הם כן דורשים מישהו שיודע במה הוא נוגע. תרמוסטט שמוזז בעשר מעלות משנה את חשבון החשמל של כל הדיירים בבניין. טיימר הגיבוי החשמלי שמוסט בשעתיים הופך בוקר של מים פושרים לבוקר של מים חמים. כצוות של מומחים למערכות חימום מים מרכזיות אנחנו רואים את אותן טעויות חוזרות בכל ספטמבר מחדש, ולכן ריכזנו כאן בדיוק אילו הגדרות משנים, למה, ומה בודקים לפני שמישהו פותח את לוח החשמל.
מה באמת משתנה במערכת כשהעונה מתחלפת
שלושה דברים קורים בו זמנית בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר, וכולם דוחפים לאותו כיוון. ראשית, זווית השמש יורדת. הקולטים על הגג מותקנים בשיפוע קבוע שמתאים לממוצע שנתי, ולכן ככל שהשמש נמוכה יותר, פחות קרינה פוגעת בהם בפועל. שנית, היום מתקצר. חלון החימום האפקטיבי מצטמצם משמונה או תשע שעות לחמש עד שש, וזה עוד לפני שנכנסים עננים לתמונה. שלישית, ואולי הכי חשוב, טמפרטורת המים העירוניים שנכנסים למערכת יורדת. מים קרים יותר בכניסה פירושם שהמערכת צריכה לעבוד קשה יותר כדי להגיע לאותה טמפרטורה ביציאה.
לזה מצטרף איבוד חום. בקיץ הצנרת על הגג ובחדר המדרגות עוברת בסביבה חמה, ולכן המים כמעט לא מתקררים בדרך לדירה. בסתיו, ובוודאי בחורף, אותה צנרת מאבדת חום כל הלילה. דוד אגירה מלא במים חמים בשעה עשר בערב יכול להגיע לבוקר עם ירידה משמעותית בטמפרטורה, פשוט כי הבידוד שלו נשחק במשך שנים ואף אחד לא בדק. זו הסיבה שדיירים מתלוננים על מים פושרים דווקא בשעות הבוקר, בזמן שבצהריים הכול נראה תקין.
חשוב להחזיק את הפרופורציה. כ-9 חודשים בשנה המערכת מספקת את כל המים החמים בלי להדליק דוד חשמלי, ובחודשי החורף הקרים התפוקה יורדת לכ-30%-40%, אבל זה ממוצע עונתי ולא הבטחה יומית. בקיץ התרומה גבוהה בהרבה, ובחודשי החורף היא צונחת. הכוונון הסתווי לא מנסה להילחם בעונה, הוא מנסה למקסם את מה שהשמש עדיין נותנת ולהפעיל את הגיבוי החשמלי רק כשבאמת צריך. בקנה מידה לאומי זה לא זניח: מערכות מים סולאריות חוסכות לישראל כ-8% מצריכת החשמל הלאומית, וכל בניין שמכוון נכון תורם לנתח הזה.
טמפרטורת התרמוסטט: לאן מכוונים בספטמבר
התרמוסטט של גוף החימום החשמלי הוא ההגדרה שהכי הרבה אנשים נוגעים בה, והכי מעטים מבינים. הוא לא קובע כמה חם יהיה במקלחת. הוא קובע באיזו טמפרטורה גוף החימום מפסיק לעבוד. ככל שמכוונים אותו גבוה יותר, כך גוף החימום עובד יותר זמן, צורך יותר חשמל, ומזרז שקיעת אבנית על האלמנט עצמו.
בקיץ אפשר להוריד את התרמוסטט נמוך יחסית, כי השמש עושה את רוב העבודה וגוף החימום כמעט לא נדרש. בסתיו מעלים אותו בהדרגה. הטווח המקובל לעבודה בבניין משותף נע סביב 55 עד 60 מעלות, מסיבה כפולה: מתחת לטווח הזה מים עומדים בדוד לאורך זמן מהווים סביבה נוחה להתפתחות חיידקים, ומעליו קצב שקיעת האבנית עולה משמעותית והסיכון לכוויה אצל ילדים גדל. הכוונה בסתיו היא להישאר בקצה התחתון של הטווח כל עוד השמש עדיין תורמת, ולעלות לקצה העליון רק כשמזג האוויר באמת מתהפך.
בבניינים עם דוד מרכזי גדול יש שיקול נוסף. מיכל גדול מתקרר לאט יותר, ולכן הוא סלחני יותר להגדרה נמוכה. מיכלים דירתיים קטנים מתקררים מהר, ושם עדיף לכוון מעט גבוה יותר ולקצר את שעות החימום מאשר לכוון נמוך ולחמם שעות ארוכות. הנה סיכום מעשי של ההבדלים בין הגדרות הקיץ להגדרות הסתיו:
| מה מכווננים | הגדרה טיפוסית בקיץ | הגדרה מומלצת בסתיו | למה |
|---|---|---|---|
| תרמוסטט גוף חימום | קצה נמוך של הטווח | עלייה הדרגתית לכיוון הקצה העליון | מים נכנסים קרים יותר, פחות שעות שמש |
| שעת הפעלה של הגיבוי החשמלי | אין או מינימלית | חלון קצר לפני שעות השיא של הדיירים | השמש כבר לא מספיקה לבדה בבוקר |
| בקר משאבת הסחרור | פועלת לפי הבקר כשיש שמש | פועלת לפי הבקר כשיש שמש, בלי שעון | משאבה שפועלת בלילה היא תקלה |
| ניתוק לילה | ניתוק מלא | ניתוק מלא, עם בדיקת קפיאה בצנרת חשופה | חיסכון בחשמל בלי לסכן את הצנרת |
שינוי אחד בכל פעם. אם משנים תרמוסטט וטיימר של הגיבוי החשמלי באותו יום ומשהו משתבש, אין דרך לדעת מה גרם למה. תנו לכל שינוי שלושה או ארבעה ימים לפני שאתם נוגעים בהגדרה הבאה.
שעות החימום החשמלי: בניית לוח זמנים סתווי
בקיץ הרבה בניינים פשוט מנתקים את הגיבוי החשמלי, והכול עובד. בסתיו זו כבר לא אופציה, אבל גם הפעלה רציפה היא בזבוז מוחלט. המטרה היא חלון חימום קצר וממוקד, שממוקם בדיוק לפני שעת השיא של הדיירים ולא באמצע היום.
ברוב הבניינים שעות השיא הן שתיים: בין שש לתשע בבוקר, ובין שבע לעשר בערב. אם החלון החשמלי פועל בשלוש לפנות בוקר, המים יהיו חמים בארבע ופושרים בשבע. אם הוא פועל בעשר בבוקר, הוא בעצם מתחרה בשמש שכבר עובדת ומחליף אותה בחשמל בתשלום. הכוונון הנכון בסתיו הוא חלון בוקר קצר שמסתיים ממש לפני הגל הראשון של המקלחות, וחלון ערב קצר יותר שנכנס רק בימי עננות. בימים בהירים בספטמבר ואוקטובר, חלון הערב לרוב מיותר לגמרי.
כאן נכנס לתמונה טיימר איכותי. שעון מכני ישן עם פינים מתחיל לסטות אחרי כמה שנים, וסטייה של שעה בכיוון הלא נכון מבטלת את כל החיסכון. התקנת טיימר חכם לדוד בבניין עם מערכת מרכזית מאפשרת להגדיר לוח זמנים שונה לימי חול ולסופי שבוע, ולעדכן אותו מהטלפון בלי לעלות לחדר המכונות. ועד בית שמנהל בניין עם עשרות דיירים חוסך בזה שעות של תיאומים.
אם הבניין שוקל שדרוג עתידי, כדאי לדעת שיש חלופה יעילה יותר לגוף חימום חשמלי קלאסי. משאבת חום בתקן ENERGY STAR צורכת עד 70% פחות חשמל מדוד חשמל רגיל, ולכן בבניינים שבהם הגיבוי החשמלי רץ הרבה שעות בחורף, המעבר משתלם מהר. זו לא החלטה של ספטמבר, אבל זה בדיוק הזמן לאסוף נתוני צריכה שיאפשרו לקבל אותה נכון באביב. כדאי לעיין גם בהסבר המפורט שלנו על למה סתיו הוא העיתוי הנכון לטיפול השנתי.
משאבת הסחרור: הכוונון שוועדים הכי הרבה שוכחים
משאבת הסחרור היא הרכיב שמזרים את הנוזל במעגל הסגור שבין הקולטים לדוד כשיש שמש. החשמל שהיא צורכת זניח, אבל משאבה שלא פועלת בשעות הנכונות גורמת לקולטים לייצר הרבה פחות מים חמים, והבניין משלים אותם בדוד החשמלי. היא לא עובדת לפי שעון: הבקר והתרמוסטט מפעילים אותה כשיש שמש, ולכן בסתיו אין לה שעות להזיז, יש רק לוודא שהבקר והחיישנים תקינים.
הצנרת מאבדת חום מהר יותר כשהאוויר מסביב קר, ולכן חשוב לוודא שהמשאבה לא פועלת בלילה. משאבה שרצה מאחת עד חמש לפנות בוקר היא תקלה: היא מושכת בחזרה את החום שכבר נאגר במיכל, נשחקת מהר יותר, ובנוסף היא מקור מוכר לרעש שמגיע לדירות הצמודות לחדר המכונות. לא מתקינים עליה טיימר או שעון שבת. מזמינים טכנאי שיבדוק את הבקר, את החיישנים ואת התרמוסטט.
הבקר הוא זה שמפעיל את המשאבה, והוא מגיב למציאות ולא לשעון. אם בבניין שלכם המשאבה מחוברת לשעון או לטיימר, זו טעות שכדאי לתקן עם טכנאי ולהחזיר אותה לעבוד לפי הבקר. חשוב לא פחות: לפני שמשנים שעות, ודאו שהמשאבה עצמה תקינה. משאבת סחרור בבניין משותף שנתקעה או שמסתובבת בכיוון הפוך תיצור בדיוק את התסמינים שמפתים לשנות את התרמוסטט, והשינוי יסתיר את התקלה במקום לפתור אותה.
סימן פשוט לזיהוי: ביום שמשי, בשעות הצהריים, ודאו שהמשאבה פועלת. משאבה שעומדת ביום שמשי היא תקלה דחופה, כי בלי משאבה הקולטים מתחממים עד רתיחה ומייצרים קיטור שפוגע באטמים. בדיקה כזו לוקחת חמש דקות, לא עולה כלום, ונותנת לוועד נתון אמיתי לדבר עליו מול הטכנאי במקום תיאור כללי של מים שלא מספיק חמים.
מה בודקים לפני שנוגעים בהגדרה אחת
כוונון עובד רק על מערכת תקינה. הרבה בניינים משנים הגדרות בניסיון לפצות על תקלה מכנית, ואז מגלים בינואר שהם שילמו על חשמל מיותר במשך חודשיים. הסדר הנכון הוא לבדוק קודם, לכוונן אחר כך. אצל פתרונות מים חמים לבניין משותף זו הבדיקה הראשונה שאנחנו מבצעים בכל קריאה סתווית, לפני שנגענו בלוח החשמל.
- לחץ המים במערכת. מד הלחץ בחדר המכונות צריך להראות ערך יציב בטווח שנקבע בהתקנה. לחץ נמוך מעיד על נזילה או על מיכל התפשטות שאיבד את הכרית שלו.
- מיכל ההתפשטות. זהו הרכיב שסופג את התרחבות המים בחימום. מיכל התפשטות שאיבד לחץ גורם לשסתום הביטחון לטפטף בכל מחזור חימום, ואתם מאבדים מים חמים בלי לראות זאת.
- שכבת האבנית. אבנית על גוף החימום ובתחתית הדוד מבודדת אותו ומאלצת אותו לעבוד זמן ארוך יותר לאותה תוצאה. ניקוי אבנית במערכת סולארית מרכזית לפני החורף מחזיר לגוף החימום את היעילות שלו.
- הבידוד התרמי. עברו על הצנרת החשופה על הגג ובחדר המדרגות. בידוד סדוק, שחוק או חסר הוא הסיבה הנפוצה ביותר לירידת טמפרטורה בלילה.
- הקולטים עצמם. זכוכית מלוכלכת, סדוקה או מכוסה אבק מקטינה משמעותית את הקליטה. ניקוי לפני החורף שווה יותר מכל שינוי הגדרה.
- חיישנים ותרמוסטטים. חיישן שנשחק ידווח טמפרטורה שגויה, והמערכת תגיב לנתון לא נכון. בדיקה מול מדחום חיצוני לוקחת דקה.
הבדיקה הזו היא גם השקעה לטווח ארוך. מערכת שעוברת סבב בדיקות פעם בשנה מחזיקה זמן רב יותר. מערכת שנוגעים בה רק כשמתלוננים נשחקת מהר יותר. רשימה מסודרת מופיעה גם בצ׳ק ליסט לתקינות המערכת הסולארית לפני כניסת החורף.
חמש טעויות כוונון שחוזרות בכל סתיו
הטעויות האלה לא נובעות מרשלנות. הן נובעות מהיגיון שנשמע נכון ברגע ההחלטה, ומתברר כשגוי אחרי חודש. שווה להכיר אותן מראש:
- העלאת התרמוסטט למקסימום כפתרון לתלונות. דייר מתלונן על מים פושרים, והוועד מעלה את התרמוסטט עד הסוף. התוצאה: חשבון חשמל מנופח, אבנית שנוצרת מהר יותר, והבעיה המקורית, שהיא בדרך כלל צנרת לא מבודדת או משאבה תקועה, נשארת במקום.
- הפעלת הגיבוי החשמלי בשעות היום. חלון חימום בין עשר לשתיים מבטל בפועל את התרומה של השמש. זו בדיוק השעה שבה המערכת הסולארית עובדת הכי טוב לבד.
- שינוי כל ההגדרות באותו יום. אחרי שינוי מרובה אי אפשר לדעת מה עבד ומה הזיק. שינוי אחד, המתנה של כמה ימים, ואז השינוי הבא.
- ניתוק מוחלט של המערכת בחופשה או בבניין עם דירות ריקות. מים עומדים בטמפרטורה נמוכה לאורך שבועות הם בעיה תברואתית, וצנרת חשופה שאין בה תנועת מים חשופה יותר לקפיאה בלילות הקרים. עדיף חלון חימום מינימלי מאשר כיבוי מלא.
- הסתמכות על זיכרון במקום על תיעוד. ועד בית מתחלף כל שנה או שנתיים. אם ההגדרות של השנה שעברה לא רשומות בשום מקום, כל ועד חדש מתחיל את הניסוי מאפס.
יש גם טעות שישית, שקטה יותר: התעלמות מהצנרת החשופה בקומה העליונה ובגג. בלילות הקרים ביותר של השנה זו הנקודה הראשונה שקופאת, וכוונון טמפרטורה לא יעזור שם בכלל. הפתרון הוא בידוד פיזי, ולא הגדרה בלוח החשמל. אם הבניין שלכם סבל בעבר מבעיה כזו, כדאי לקרוא איך למנוע קפיאת מים בצנרת בלילות קרים במיוחד לפני שהטמפרטורות יורדות.
איך מתעדים את הכוונון ומשלבים אותו בטיפול השנתי
כוונון שלא תועד הוא כוונון שילך לאיבוד. הכלי הפשוט ביותר הוא דף אחד בתיק הוועד, פיזי או דיגיטלי, שבו רשומים חמישה פרטים: תאריך הכוונון, ערך התרמוסטט לפני ואחרי, שעות הטיימר של גוף החימום, הגדרות הבקר של משאבת הסחרור, ושם מי שביצע. זהו. חמש שורות שחוסכות לוועד הבא שעות של ניחושים ומאות שקלים בחשמל מיותר.
שווה גם לצלם את לוח החשמל ואת מד הלחץ אחרי כל כוונון. תמונה עם תאריך היא ראיה טובה יותר מכל תיאור מילולי, ובמקרה של מחלוקת עם דייר או עם קבלן היא פותרת את הוויכוח בשנייה. אם הבניין מנהל קבוצת ווטסאפ, אלבום ייעודי למערכת המים החמים עושה את העבודה בלי מערכות מסובכות.
הכוונון הסתווי משתלב באופן טבעי עם טיפול תקופתי למערכת סולארית מרכזית, וזו הסיבה שאנחנו ממליצים לוועדים לקבוע את הטיפול השנתי לחודשים אוגוסט עד אוקטובר. הטכנאי ממילא עולה לגג, בודק לחץ, מנקה קולטים ומחליף רכיבים שנשחקו. הוספת הכוונון לאותו ביקור לא מוסיפה זמן משמעותי, והיא מבטיחה שההגדרות החדשות נקבעות על מערכת שכבר עברה בדיקה. הסדר ההפוך, שבו מכווננים באוקטובר ומטפלים בפברואר, פשוט לא עובד.
ולבסוף, שווה לקבוע תזכורת אחת ביומן הוועד לסוף מרץ, כדי לבצע את הכוונון ההפוך לקראת הקיץ. מערכת שנשארת בהגדרות חורף עד יוני צורכת חשמל מיותר בדיוק בעונה שבה השמש עושה את כל העבודה בחינם. שתי תזכורות בשנה, עשרים דקות עבודה בכל אחת, וההבדל בחשבון החשמל של הרכוש המשותף מורגש כבר במחזור החיוב הראשון. אם אתם לא בטוחים מה הערכים הנכונים למערכת הספציפית שלכם, אל תנחשו. סוג הדוד, גודל המיכל, מספר הדיירים ומצב הבידוד משנים את התשובה, וטכנאי שמכיר מערכות בבניינים משותפים יגיע לערכים הנכונים תוך ביקור אחד.
