למה בכלל להוריד את מיכל האגירה מהגג
ועדי בתים שפונים אלינו בנושא הזה כמעט תמיד מתחילים מאותו מקום: המיכל על הגג ישן, הגישה אליו מסובכת, ובכל פעם שיש תקלה צריך להזמין פיגום או לעלות בסולם צר. מי שרוצה לבחון העברת מערכת סולארית מהגג אל המרתף או אל חדר המכונות, צריך קודם להבין מה מרוויחים ומה מפסידים מהמהלך. זו לא החלטה של נוחות בלבד, כי היא משנה את אופן הזרימה של המים בכל המערכת.
הסיבות הנפוצות להעברה הן ארבע. הראשונה היא קושי בתחזוקה: מיכל שנמצא בגובה, בחוץ, חשוף לשמש ולרוח, מתיישן מהר יותר ומצריך עבודה בגובה כל פעם שמחליפים חלק קטן. השנייה היא שיפוץ הגג עצמו, למשל איטום מחדש, הוספת מערכת חדשה או התקנת ציוד נוסף, שמחייב לפנות את מה שעומד שם. השלישית היא עומס על הקונסטרוקציה, במיוחד בבניינים ישנים שבהם מיכל מלא מים מציב משקל לא קטן על נקודות מוגבלות. הרביעית היא בטיחות: עבודה בגובה בבניין משותף היא תמיד סיכון, ועדיף לצמצם אותה.
מצד שני, הורדת המיכל היא לא מהלך שפותר הכול. מערכת סולארית מבוססת על כך שהמים החמים עולים מהקולטים אל המיכל בזרימה טבעית, לפי עיקרון של הסעה. כשמורידים את המיכל מתחת לקולטים, העיקרון הזה כבר לא עובד, ואתם נזקקים למשאבת סחרור וליחידת בקרה שיפעילו את המערכת. זה בדיוק המקום שבו רוב הטעויות נעשות, ולכן צוות ישי למערכות סולאריות ממליץ לעבור על כל ההשלכות לפני שמחליטים.
כדי לתת תמונה לגבי הכדאיות, כדאי לזכור שמערכת מתוחזקת היטב נותנת שירות לאורך שנים רבות. אם המיכל שלכם ותיק וקרוב לסוף חייו, ההעברה יכולה להיות הזדמנות להחליף אותו בו זמנית, ולא להשקיע בהעברה של ציוד שממילא צריך לפרוש.
דוגמה מוכרת: בניין של ארבע קומות ושמונה דירות, עם מיכל ישן על הגג וקולטים שעדיין במצב טוב. הוועד החליט להוריד את המיכל לחדר המכונות בקומת הקרקע, אבל לא בדק את הצנרת הקיימת. באמצע העבודה התברר שהצינור הראשי מאובן כמעט לגמרי, והפרויקט התארך והתייקר. מי שבודק מראש, עוד לפני שמזמינים הצעת מחיר, מונע את הסיפור הזה. ביקור הערכה קצר, שבו טכנאי בודק את הצנרת, את הקולטים ואת החדר החדש, שווה את הזמן שהוא לוקח.
המרחק מהקולטים ואיבוד החום
ברגע שהמיכל יורד מהגג, צנרת החיבור בינו לבין הקולטים מתארכת בהרבה. כל מטר נוסף של צינור הוא משטח שדרכו המים החמים מאבדים חום בדרכם, וגם משטח נוסף שבו אבנית ושקיעות יכולים להצטבר. בבניין של כמה קומות מדובר באורך של עשרות מטרים של צנרת, ולכן הבידוד הוא הנושא שמכריע אם ההעברה תצליח או תיכשל.
צנרת מבודדת היטב מקטינה את האיבוד, אבל לא מבטלת אותו. הבידוד צריך להיות עשוי מחומר שעמיד לשמש ולגשם בקטעים החיצוניים, ועם חיפוי מגן על הקטעים החשופים. בקטעים שבתוך הבניין, מספיק בידוד קצף סטנדרטי, כל עוד הוא נמשך ברצף וללא פערים בכל מעבר, מרפסת וקיר.
יש עוד נקודה שמפתיעה ועדי בתים: בלילה, כשהמערכת לא פועלת, המים שנשארו בצנרת החיצונית עלולים להתקרר, ואם המשאבה מופעלת בשעות לא נכונות, היא תסחרר את המים הקרים חזרה אל המיכל ותקרר אותו. לכן בקר הפרשי, שמשווה בין הטמפרטורה בקולטים לטמפרטורה במיכל, הוא חלק חובה בכל מערכת שבה המיכל מותקן מתחת לקולטים. הוא מפעיל את המשאבה רק כשהקולטים באמת חמים יותר מהמים במיכל.
כדי להשוות בין המצבים, הנה סיכום של ההבדלים העיקריים בין מיכל על הגג למיכל במרתף או בחדר מכונות:
| נושא | מיכל על הגג | מיכל במרתף או בחדר מכונות |
|---|---|---|
| אופן הזרימה | הסעה טבעית, ללא משאבה | משאבת סחרור ובקר חובה |
| אורך הצנרת | קצר | ארוך, עם איבוד חום גדול יותר |
| גישה לתחזוקה | בגובה, לעיתים עם פיגום | נוחה, ברמת הקרקע |
| עומס על הגג | גבוה | נמוך |
| חשיפה לשמש וגשם | מלאה | מוגנת |
| צריכת חשמל | כמעט אפסית | צריכה קטנה למשאבה ולבקר |
כפי שרואים, אין כאן מנצח אחד. לכל פתרון יש יתרונות שמתאימים לבניינים מסוימים, וההחלטה צריכה להתבסס על מבנה הבניין, מספר הדירות ומצב הצנרת הקיימת.
משאבה וצנרת חדשה: מה בדיוק משתנה
זה החלק הטכני ביותר, והוא גם זה שמצדיק עבודה של מומחים. כשהמיכל במרתף, המים צריכים לעבור דרך משאבה, והמערכת הופכת מזרימה טבעית לזרימה מאולצת. מה זה אומר בפועל? צריך להתקין משאבת סחרור בגודל המתאים, שסתום אל חוזר שימנע זרימה הפוכה בלילה, שסתומי ניתוק לתחזוקה, וכלי התפשטות שיספוג את שינויי הלחץ שנוצרים כשהמים מתחממים.
הצנרת הקיימת גם היא עומדת למבחן. צינורות ישנים, במיוחד כאלה שעברו שנים של אבנית וקורוזיה, לא תמיד עמידים לעבודה בלחץ אחר. אם מחברים אליהם משאבה בלי לבדוק אותם, הסיכון הוא שהחולשה הקיימת תתגלה בנזילה. כאן כדאי לזכור נתון שמלמד איפה בדרך כלל הבעיה: ב-9 מתוך 10 מקרים, נזילה ממערכת מים סולארית מקורה בשסתום או חיבור רופף, לא בגוף הדוד עצמו. מכאן שכל חיבור חדש בצנרת הוא נקודת תורפה פוטנציאלית, ושווה להשקיע בציוד איכותי ובהרכבה מדויקת.
רשימת הבדיקות שאנחנו עוברים עליה בכל פרויקט העברה כוללת את הנקודות הבאות:
- מצב הצנרת הקיימת: האם יש בה קורוזיה, אבנית כבדה או תיקונים קודמים שלא בוצעו כראוי.
- גודל המשאבה: התאמה לאורך הצנרת ולגובה ההפרש בין הקולטים למיכל, כדי שלא תהיה גדולה מדי או חלשה מדי.
- שסתום אל חוזר ושסתומי ביטחון: למניעת סחרור הפוך ולהגנה מפני לחץ יתר.
- כלי התפשטות: בגודל שמתאים לנפח המים במערכת.
- בקר הפרשי עם חיישנים: אחד בקולטים ואחד במיכל, עם כיול נכון.
- בידוד מלא לכל אורך הקו, כולל במעברי קירות ובקטעים החיצוניים.
עוד עניין שוועדי בתים נוטים לשכוח הוא זמינות החשמל. המשאבה והבקר זקוקים לנקודת חשמל סמוכה, ובבניין משותף צריך להחליט לאיזה מונה היא מחוברת, כדי שלא יתעוררו חילוקי דעות בין הדיירים בהמשך. כדאי לסגור את זה לפני העבודה ולא אחריה.
רצפה, ניקוז ומשקל: מה המרתף צריך לעמוד בו
מיכל אגירה של בניין משותף הוא כלי גדול, וכשהוא מלא מים הוא כבד מאוד. בגג, המשקל הזה נתמך על ידי הקונסטרוקציה. במרתף או בחדר מכונות, הוא נתמך על הרצפה, וצריך לוודא שהיא מתאימה. בדרך כלל רצפת בטון במפלס הקרקע עמידה לעומס כזה, אבל כשמדובר בקומת מרתף עם תקרה פנימית, או בחדר שנבנה על מצע שלא נבדק, כדאי לערב מהנדס מבנים.
הנקודה השנייה היא ניקוז. מיכל מים חמים עלול לדלוף, וגם אם לא, שסתום ביטחון ששחרר לחץ מוציא מים. בגג, מים כאלה זורמים לניקוז הגג. במרתף, הם יכולים להציף את החדר ולפגוע בציוד חשמלי, בארונות או באחסון של הדיירים. לכן חייבים להתקין שקע ניקוז ברצפה, או לפחות מגש הגנה עם מוצא מסודר, ולוודא שהקו מחובר לביוב או למערכת ניקוז פעילה.
נקודה שלישית היא אוורור ולחות. מרתף לח הוא סביבה קשה לציוד מתכתי, ומיכל פלדה שלא מוגן כראוי עלול להחליד מבחוץ. אם החדר נוטה ללחות, כדאי לבצע טיפול לפני ההתקנה: איטום, פתחי אוורור או הגבהה של המיכל על בסיס בטון. אנחנו ממליצים גם להשאיר מרווח מסביב למיכל, כך שאפשר להגיע לכל צד שלו בלי לפרק דבר. מי שמתמודד עם בעיה דומה ימצא מידע נוסף במדריך על העברת מערכת סולארית לפני החורף.
ויש עוד היבט שחשוב לבדוק מול הרשויות ומול חברת הביטוח של הבניין: אם החדר משמש גם לאחסון, למעבר דיירים או לציוד אחר. לפעמים צריך להוציא היתר או לעדכן את תוכנית הבניין. ועד בית שבודק את זה מראש חוסך הפתעות באמצע הפרויקט.
גישה לתחזוקה: היתרון האמיתי של ההעברה
אם יש סיבה אחת שבגללה ועדי בתים בוחרים בהעברה, זו הגישה. מיכל שנמצא בגובה הקרקע ניתן לבדיקה בכל עת: אפשר לבדוק את האנודה, לנקות אבנית, להחליף גוף חימום, לבדוק את הבידוד ולאתר נזילות בלי לעבוד בגובה ובלי לחכות לתנאי מזג אוויר מתאימים. זה מקצר ביקורי טכנאי, מוזיל כל ביקור ומקטין את הסיכוי שבעיה קטנה תתגלגל לתקלה גדולה.
יש לכך ערך גם מבחינת החיסכון לדיירים. כשמערכת עובדת כמו שצריך, עלות החימום נשארת נמוכה. לפי נתונים מהתחום, בתי דירות עם מערכת סולארית משותפת בישראל משלמים 220 עד 440 שקל לחודש על חימום מים, לעומת 900-1,800 שקל בבניינים ללא סולארי. מערכת שקל לתחזק היא מערכת שממשיכה לספק את החיסכון הזה לאורך זמן, בלי הפסקות ארוכות בגלל תקלות שקשה להגיע אליהן.
כדי שהתחזוקה תהיה באמת נוחה, כדאי לתכנן את החדר בהתאם. הנה שלושה עקרונות שאנחנו ממליצים עליהם:
- להשאיר גישה חופשית לכל הצדדים של המיכל, ולא לדחוף אותו לפינה.
- לסמן בבירור את שסתומי הניתוק, את המשאבה ואת הבקר, כדי שכל טכנאי יבין את המערכת תוך דקות.
- להתקין תאורה סבירה ונקודת חשמל בחדר, שמאפשרות עבודה בטוחה בכל שעה.
זה גם הזמן לדבר על חוזה תחזוקה. מי שמעביר את המיכל מקבל מערכת שקל יותר לשרת, ולכן כדאי לקבוע ביקורי תחזוקה קבועים, פעם או פעמיים בשנה, שיבדקו את המשאבה, את הבקר ואת מצב האבנית. מומחי מערכות מים סולאריות לבניינים משותפים כמונו מלווים ועדי בתים גם אחרי ההתקנה, כך שההחלטה לא נגמרת ביום סיום העבודה.
שימו לב גם לשאלה מי יבצע את העבודה. פרויקט העברה משלב אינסטלציה, חשמל ועבודה בגובה, והוא מצריך צוות שמכיר מערכות סולאריות מרכזיות בבניינים משותפים ולא רק מתקין של דוד ביתי. ועד שמזמין קבלן כללי עלול לגלות שאף אחד מבעלי המקצוע לא אחראי על המערכת כולה, ושכשיש תקלה כל צד מפנה את האצבע אל האחר.
עלות מול השארה בגג: איך לחשב נכון
השאלה שכל ועד בית שואל בסוף היא כמה זה עולה, ואם זה משתלם. התשובה תלויה במספר גורמים, ולכן קשה לתת מחיר אחד שמתאים לכולם. עלות ההעברה כוללת פירוק של המיכל הקיים, הרכבה בנקודה החדשה, צנרת חדשה בין הקולטים לחדר, משאבה ובקר, בידוד, ועבודות תשתית בחדר כמו ניקוז, חשמל ובסיס למיכל. בבניין גבוה הצנרת לבדה יכולה להיות חלק גדול מהעלות.
כדי להבין את סדרי הגודל של רכיבים בודדים, חשוב לדעת שהמחיר של החלפת קולט או של החלפת דוד נקבע אחרי בדיקה בבניין. מזמינים בדיקת מומחה ומקבלים מחיר מדויק לעבודה שבאמת נדרשת, ורואים שהציוד עצמו הוא רק חלק מהחשבון.
מנגד, השארה בגג היא לא תמיד האפשרות הזולה יותר. יש עלויות נסתרות: ביקורי טכנאי יקרים יותר בגלל העבודה בגובה, פיגומים בכל תיקון גדול, וסיכון מוגבר לנזק בגלל חשיפה לתנאי מזג אוויר. אם הגג עומד לעבור שיפוץ בכל מקרה, העברת המיכל בו זמנית יכולה לחסוך כפל עבודות. ובמקרה שהמיכל קרוב לסוף חייו, אפשר לשלב העברה והחלפה בפרויקט אחד.
הנה מסגרת קצרה שעוזרת לוועד להחליט:
| מצב הבניין | המלצה |
|---|---|
| מיכל חדש יחסית, גישה סבירה לגג, אין שיפוץ מתוכנן | להשאיר בגג ולהמשיך בתחזוקה שוטפת |
| גג שעומד לעבור איטום או שיפוץ מקיף | לשקול העברה במקביל, כדי לחסוך עבודות כפולות |
| מיכל ישן שקרוב לסוף חייו | להחליף ולהעביר בפרויקט אחד |
| חשש מעומס על הקונסטרוקציה | להעביר, אחרי בדיקה של מהנדס |
| מרתף לח או ללא אפשרות ניקוז | להימנע מהעברה, או לטפל בחדר קודם |
לפני שמתחייבים, אנחנו ממליצים לבקש הצעה מפורטת שמפרידה בין סעיפי העבודה, כדי שהוועד יוכל להשוות. כדאי גם לשאול על תקופת אחריות לצנרת ולמשאבה, כי אלה הרכיבים שבהם נוצרות רוב התקלות אחרי העברה. ומי שרוצה להבין איך להתחיל, שיבקש ביקור הערכה שבו בודקים את המיכל, את הצנרת ואת החדר המיועד.
שאלות נפוצות על העברת מיכל אגירה למרתף
האם אפשר להעביר את המיכל בלי להחליף את הקולטים?
במרבית המקרים כן. הקולטים נשארים על הגג, ורק המיכל והצנרת המחברת עוברים לנקודה החדשה. עם זאת, אם הקולטים ישנים ובמצב גרוע, כדאי לבדוק אותם בזמן הפרויקט, כי ממילא אתם פותחים את המערכת ומשלמים על גישה לגג.
מה קורה לאספקת המים החמים בזמן העבודה?
העבודה מצריכה השבתה של המערכת למשך כמה ימים, בהתאם לגודל הבניין. מתכננים את זה מראש עם הוועד ומעדכנים את הדיירים, ובמקרים רבים אפשר להפעיל זמנית גוף חימום חשמלי כדי לא להשאיר את הבניין בלי מים חמים.
האם המערכת תתפקד אחרי ההעברה כמו קודם?
אם הצנרת מבודדת היטב, המשאבה מתאימה והבקר מכויל נכון, התפוקה נשארת קרובה למצב הקודם. אובדן החום קטן אך קיים, ולכן הבידוד והתכנון הם מה שקובע. כדאי לקבל מהמבצע הערכה כתובה לפני תחילת העבודה.
צריך אישור כלשהו מהעירייה או מהדיירים?
לרוב נדרשת החלטה של אסיפת בית משותף, ולעיתים גם אישור לשינוי בשימוש בחדר. בבניינים מסוימים צריך גם היתר, וכדאי לבדוק זאת מול המהנדס והעירייה לפני תחילת העבודה, כדי שלא תיעצר באמצע.
